גנבו את הכספת המוצפנת של מנהל הסיסמאות שלכם: מה לעשות, שלב אחר שלב
בקצרה
- ב־3 בנובמבר 2026, mSeven Software התריעה בפני משתמשים נוכחיים ולשעבר של mSecure על "פעילות חשודה" וביקשה מהם להחליף סיסמאות, לאפס את ה־2FA ולהחליף passkeys; לפי תשובות התמיכה שהלקוחות עצמם פרסמו, גורם בלתי מורשה לקח עותק מוצפן של מסד הנתונים של mSecure Cloud (Malwarebytes, The Hacker News).
- "מוצפן" אינו אומר "בטוח": זה אומר שהתוקף כבר לא צריך את השרת שלכם, כי הוא יכול לתקוף את הקובץ במחשב שלו, בלי הגבלת ניסיונות. זה ה־cracking offline.
- מה שקובע אם הכספת שלכם תיפול אינו AES-256 — את זה אי אפשר לשבור — אלא כמה איטרציות משתמש גזירת המפתח וכמה מילים יש במפתח הראשי שלכם. OWASP ממליץ על 600,000 איטרציות ל־PBKDF2-SHA256 (OWASP Password Storage Cheat Sheet).
- ב־LastPass 2022 נחשפו בגלוי שמות, כתובות אימייל, כתובות חיוב וכתובות ה־URL של האתרים ששמורים; הנזק המשיך להגיע שנים אחר כך, עם יותר מ־150 קורבנות של גניבת קריפטו והסדר של 24.5 מיליון דולר בפברואר 2026 (Wikipedia).
- הסדר חשוב: קודם המפתח הראשי, אחר כך בנק/אימייל/קריפטו, אחר כך ה־2FA ולבסוף ה־passkeys. להחליף 300 סיסמאות ביום הראשון זו הדרך הגרועה ביותר לבזבז את השעות שבאמת קובעות.
אם קיבלתם אימייל ממנהל הסיסמאות שלכם האומר ש"זוהתה פעילות חשודה", הדבר הראשון שצריך להבין הוא מה בדיוק משמעות הדבר שמישהו לוקח מסד נתונים מוצפן: זה לא סוף העולם וגם לא אירוע לא־אירוע. זה שעון שמתחיל לרוץ. במדריך הזה אנחנו מפרקים את התהליך כולו — מה נחשף, איך תוקפים כספת גנובה, באיזה סדר לפעול ואיך לבדוק אם מנהל הסיסמאות שלכם יעמוד בגניבת שרת — ובבלוק האחרון אנחנו מראים איך Vault, מנהל הסיסמאות עם הצפנה מקצה לקצה של AIsToHire, משתלב כאן כדוגמה לארכיטקטורה שכדאי לדרוש.

מה קרה עם mSecure בנובמבר 2026
ב־3 בנובמבר 2026, mSeven Software שלחה הודעה ללקוחות נוכחיים ולשעבר שבה אמרה שנודע לה על "פעילות חשודה" הקשורה לאפליקציית mSecure, שהיא פתחה בחקירה והסתייעה במומחים חיצוניים, והמליצה לנקוט צעדים מיידיים: להחליף סיסמאות, לאפס או לרשום מחדש את שיטות האימות הדו־שלבי ולמחוק את ה־passkeys השמורים. בעדכון מ־6 בנובמבר היא הבהירה שהאירוע משפיע רק על מי שסנכרנו עם mSecure Cloud (Malwarebytes, 2026).
מה שלא כתוב בהודעה כמעט חשוב יותר ממה שכתוב. היא לא מזהה אילו מערכות נפגעו, לא נותנת תאריך לגישה, לא אומרת כמה משתמשים נפגעו ולא מבהירה אם "איפוס 2FA ו־passkeys" מתייחס לפרטי הגישה השמורים בתוך הכספת או לאלה של חשבון mSecure עצמו (The Hacker News, 4 בנובמבר 2026). לפי תשובות התמיכה שכמה לקוחות פרסמו בפורום החברה, מה שהתוקף לקח היה עותק מוצפן של מסד הנתונים, והחברה טוענת שאין לה ראיה שניגשו לתוכנו (CyberSecurityNews).
כדאי להוסיף נתון שקדם לאירוע: בדצמבר 2025, רשות הסייבר הגרמנית BSI, יחד עם Verbraucherzentrale NRW, בחנה עשרה מנהלי סיסמאות והגיעה למסקנה לגבי mSecure ש"בסך הכול, הקונספט אינו עומד בציפיות הרגילות ממנהל סיסמאות", והמליצה שלא להשתמש בו כי היצרן יכול היה, בתיאוריה, לגשת לנתונים השמורים בגרסה 6.1.5 לאנדרואיד (heise, 9 בדצמבר 2025). התיעוד הציבורי של החברה עצמה מתאר AES-256 ומפתח חשבון של 46 תווים ש"לעולם לא נשמר בשרתים שלנו", אבל אינו מפרסם את פרמטרי גזירת המפתח (מודל האבטחה של mSecure). ההשמטה הזו, כפי שתראו בסעיף על ה־cracking offline, היא בדיוק הנתון שמשתמש היה צריך כדי לדעת כמה זמן יש לו.
מה נגנב ומה לא כשלוקחים כספת "מוצפנת"
כספת גנובה כמעט אף פעם אינה גוש אטום מושלם: היא blob מוצפן מוקף במטא־דאטה קריא. השרת צריך מידע מסוים בגלוי כדי לתפקד (לדעת למי שייך כל רישום, מתי שונה, לאיזה חשבון לחייב), וכל מה שהוא צריך בגלוי הוא, מעצם הגדרתו, מה שהתוקף קורא בלי לפענח דבר.
התקדים של LastPass ממחיש זאת טוב מכל הסבר תיאורטי. בדליפה של אוגוסט-ספטמבר 2022 נחשפו ללא הצפנה שמות, כתובות אימייל, כתובות חיוב, הספרות האחרונות של כרטיסים וכתובות ה־URL של האתרים השמורים, בנוסף לכספות המוצפנות (Wikipedia: LastPass 2022 data breach). האנליסט Wladimir Palant תיעד בפירוט אילו שדות בפורמט הכספת עברו בגלוי ולמה זה הופך את השלל למפת יעדים (Palant, דצמבר 2022).

| מה התוקף לוקח | מצב רגיל | למה זה מועיל לו |
|---|---|---|
| סיסמאות, שמות משתמש והערות | מוצפן במפתח הראשי שלכם | כלום עד שינחש את המפתח הראשי |
| כתובות URL של האתרים השמורים | בגלוי בכמה פורמטים (המקרה של LastPass) | לתעדף קורבנות: מי שיש לו בורסת קריפטו נתקף ראשון |
| אימייל ושם | בגלוי | פישינג ממוקד אמין מאוד, בהתחזות למנהל הסיסמאות |
| כתובת חיוב והספרות האחרונות של הכרטיס | בגלוי (המקרה של LastPass) | הנדסה חברתית מול חברת הסלולר או הבנק |
| passkeys שמורים | מוצפנים בתוך הכספת | התחזות אם יפענח את הכספת; לכן מבקשים להחליפם |
| נתוני רישום של ה־2FA | עשויים לכלול seeds של TOTP מוצפנים | אם יפענח, ה"גורם השני" ששמור באותו מקום חדל להיות גורם שני |
מהטבלה הזו יוצאת המסקנה המעשית הראשונה: גם אם המפתח הראשי שלכם מצוין ואיש לעולם לא יפענח את הכספת שלכם, הדליפה כבר עלתה לכם במשהו: פרופיל של השירותים שאתם מנויים עליהם וערוץ פישינג מחודד מאוד. בשבועות הבאים, כל אימייל שמבקש ממכם "לאמת את המפתח הראשי" הוא התקפה. אף מנהל סיסמאות רציני לא יבקש זאת לעולם.
איך עובד ה־cracking offline של המפתח הראשי, בלי ז'רגון
כל עוד הכספת שלכם יושבת בשרת, תוקף שרוצה לנסות מפתחות ראשיים צריך לדבר עם השרת הזה, שמגביל לו ניסיונות, מציב לו 2FA וחוסם אותו. כשהוא לוקח את הקובץ, כל זה נעלם: עכשיו הוא יכול לנסות מיליוני מועמדים על החומרה שלו, בלי רשת, בלי הגבלות ובלי שאיש יראה. אם הוא צודק, הוא מפענח רישום ויודע זאת מיד. זה ה־cracking offline, והוא התרחיש היחיד שחשוב כשהחדשות אומרות "מסד נתונים מוצפן".
העלות של כל ניסיון נקבעת על ידי פונקציית גזירת המפתח (KDF). המפתח הראשי שלכם אינו משמש ישירות כמפתח AES: הוא מועבר אלפי או מאות אלפי פעמים דרך פונקציה איטית (PBKDF2, scrypt, Argon2id) עד שמופקים 256 הביטים האמיתיים. הכפלת האיטרציות פי 100 מכפילה פי 100 את העלות של כל ניסיון של התוקף, ומוסיפה לכם רק כמה עשיריות שנייה בפתיחה.

כדי לתת מספרים, אנחנו יוצאים ממדידה ציבורית שניתנת לשחזור: ב־benchmark של hashcat v6.2.6-851 על NVIDIA RTX 5090, מצב PBKDF2-HMAC-SHA256 ב־999 איטרציות מניב 11,157.2 kH/s (benchmark שפרסם Chick3nman). מכיוון שהעבודה גדלה ליניארית עם האיטרציות, עם כרטיס אחד יוצא בערך:
| איטרציות PBKDF2-SHA256 | ניסיונות בשנייה (RTX 5090 אחד, הערכה) |
|---|---|
| 5,000 (ערך ברירת המחדל הישן של LastPass) | ~2.2 מיליון |
| 100,100 (LastPass מאז 2018) | ~111,000 |
| 310,000 | ~36,000 |
| 600,000 (המלצת OWASP) | ~18,600 |
ועכשיו מה שבאמת מכריע את המשחק: כמה מועמדים צריך לנסות. עם מפתח ראשי שמורכב ממילים אקראיות מרשימה מסוג diceware של 7,776 מילים, מרחב החיפוש גדל בצורה אכזרית עם כל מילה שמתווספת. זמני חיפוש ממצה עם כרטיס אחד (בממוצע לוקח חצי מזה):
| מפתח ראשי | צירופים | ב־310,000 איטרציות | ב־5,000 איטרציות |
|---|---|---|---|
| 2 מילים אקראיות | 6.0 × 10⁷ | ~28 דקות | ~27 שניות |
| 3 מילים אקראיות | 4.7 × 10¹¹ | ~5 חודשים | ~2.4 ימים |
| 4 מילים אקראיות | 3.7 × 10¹⁵ | ~3,200 שנה | ~52 שנה |
| 5 מילים אקראיות | 2.8 × 10¹⁹ | ~25 מיליון שנה | ~400,000 שנה |
שלוש קריאות חובה של הטבלה הזו:
- מפתח ראשי ארוך ואקראי הופך את הבעיה לבלתי רלוונטית, גם עם KDF בינונית. ארבע או חמש מילים אקראיות אינן ניתנות לשבירה.
- האיטרציות הן הכרית לכל השאר. אם המפתח שלכם הוא וריאציה על משהו שכבר אתם משתמשים בו, על שם או על תאריך, אינכם בעמודה של "צירופים אסטרונומיים": אתם ברשימת מילון עם כללים, ושם ההבדל בין 5,000 ל־600,000 איטרציות הוא ההבדל בין שעות לחודשים.
- המספרים הם של כרטיס אחד. מי שגונב מסד נתונים של מנהל סיסמאות לא שוכר אחד: עם מאה GPUs מחלקים את כל הזמנים האלה במאה. לכן מומחים חשדו שגניבות הקריפטו של 2023 הגיעו מכספות LastPass שפוענחו בפועל (KrebsOnSecurity, ספטמבר 2023).
למה AES-256 אינו מספיק כטיעון שיווקי
כשחברה מגיבה לדליפה באמירה "הנתונים הוצפנו ב־AES-256", היא עונה על שאלה שאיש לא שאל. AES-256 לא נשבר בכוח גס: מה שנשבר הוא הסיסמה האנושית שממנה נגזר המפתח. לכן השאלה המועילה אינה באיזו הצפנה משתמשים, אלא איזו KDF, באילו פרמטרים, והאם מחילים אותה גם על חשבונות ישנים.
החטא הקדמון של המקרה של LastPass לא היה בחירת PBKDF2, אלא אי־עדכון העבר. החברה העלתה את ערך ברירת המחדל מ־5,000 ל־100,100 איטרציות ב־2018, אבל לא העבירה את החשבונות הקיימים, ועדיין היו כספות עם ערכים ישנים — במקרים מסוימים נמוכים בצורה אבסורדית — כשהגיעה הדליפה של 2022 (KrebsOnSecurity). כך נראה מצב ההתייחסויות היום:
| התייחסות | KDF ופרמטרים | מקור |
|---|---|---|
| OWASP (המדריך התקף) | Argon2id m=19456 KiB, t=2, p=1; או PBKDF2-SHA256 עם 600,000 איטרציות; PBKDF2-SHA512 עם 220,000 | Password Storage Cheat Sheet |
| Bitwarden | PBKDF2-SHA256 עם 600,000 כברירת מחדל (מינימום 600,000); Argon2id אופציונלי עם 32 MiB, 6 איטרציות, 4 תהליכונים | Bitwarden: KDF algorithms |
| 1Password | PBKDF2-HMAC-SHA256 עם 650,000 איטרציות, בתוספת Secret Key שקיים רק במכשירים שלכם | 1Password: PBKDF2 |
| LastPass | מינימום ברירת מחדל של 600,000 מאז 2023, בהתאמה ל־OWASP; קודם 100,100 (2018) ו־5,000 | LastPass: security bulletin |
| mSecure | AES-256 ומפתח חשבון של 46 תווים; פרמטרי הגזירה אינם מפורסמים | mSecure security model |
לקח הממשל פשוט: ספק שמפרסם את הפרמטרים שלו מאפשר לכם לחשב את הסיכון שלכם; ספק שרק אומר "AES-256" מחייב אתכם לסמוך.
תוכנית פעולה לפי סדר עדיפויות: מה להחליף ובאיזה סדר
אם מנהל הסיסמאות שלכם סבל מגניבת מסד נתונים, הסדר הנכון הוא: קודם המפתח הראשי, אחר כך החשבונות שהורסים את החיים, אחר כך הגורמים השניים ולבסוף ה־passkeys. אל תתחילו בפורום שנרשמתם אליו ב־2014. יש לכם חלון של ימים או שבועות והזמן מושקע איפה שיש כסף וזהות.

שלב 1 — החליפו את המפתח הראשי ואכפו הצפנה מחדש. עשו זאת ביום הראשון. שימו לב לניואנס שכמעט אף אחד לא מסביר: החלפת המפתח הראשי מגנה על הכספת העתידית, לא על העותק שכבר נגנב, שנשאר מוצפן במפתח הישן. היא חיונית — היא מונעת מהתוקף להיכנס איתו אם בסוף ינחש אותו — אבל אינה מחליפה את מה שבא אחר כך. אם מנהל הסיסמאות שלכם מאפשר לבחור את ה־KDF או להעלות את האיטרציות, שנו זאת באותו רגע.
שלב 2 — סובבו את פרטי הגישה בעלי ההשפעה הגבוהה. בסדר הזה: האימייל הראשי (הוא מפתח השחזור של כל השאר), בנק ואמצעי תשלום, ארנקים ובורסות קריפטו, אחסון בענן, חשבונות עבודה עם גישה למערכות, ורשתות חברתיות עם מוניטין. הקריפטו נמצא למעלה כי הוא בלתי הפיך: אין שירות לקוחות שיחזיר לכם העברה.
שלב 3 — אפסו את הגורמים השניים. אם שמרתם את קודי ה־TOTP באותה כספת, חדלו לראות בהם גורם שני: הם היו באותו ארגז. רשמו מחדש את ה־2FA בכל שירות קריטי, הפיקו קודי גיבוי חדשים ובטלו את הקודמים. וניצלו את ההזדמנות להפריד: הגורם השני של החשבונות הרגישים ביותר לא צריך לגור באותו מקום כמו הסיסמה.
שלב 4 — החליפו את ה־passkeys. passkeys מסונכרנים אינם חסינים כשהמאגר נפרץ: חוקרי Unit 42 הדגימו נתיבי תקיפה שמאפשרים לשחזר את המפתחות הפרטיים של passkeys מסונכרנים (Unit 42, Palo Alto Networks). הבשורה הטובה היא ש־passkey נשלל בשירות: מוחקים את האישור מהפרופיל, רושמים חדש, והישן הופך לחסר ערך גם אם לתוקף יש את המפתח הפרטי שלו.
שלב 5 — עקבו, אל תירגעו. בדקו את ההתחברויות הפעילות ואת המכשירים המורשים בחשבונות המפתח, הפעילו התראות התחברות, והניחו שבמשך חודשים תקבלו פישינג שמצטט נכון את שמכם ואת השירותים שבהם אתם משתמשים. INCIBE ממליץ בדיוק על הגישה הזו: להחליף את הסיסמאות שנפגעו ולבדוק את הפעילות בחשבונות כדי למצוא גישות שאינכם מכירים (INCIBE, מנהלי סיסמאות).
ואזהרה לגבי הזנב הארוך של אירועים כאלה: במקרה של LastPass, הנזק המשיך לגדול שנים. בספטמבר 2023 יוחסו לדליפה יותר מ־150 קורבנות של גניבת קריפטו בהיקף של מעל 35 מיליון דולר; במרץ 2025 היא קושרה לגניבה של 150 מיליון; ה־ICO הבריטי קנס את LastPass UK Ltd ב־1,228,283 ליש"ט ב־20 בנובמבר 2025 על הפרת סעיפים 5(1)(f) ו־32(1)(f) של ה־GDPR הבריטי ביחס לכ־1.6 מיליון לקוחות בריטים (ICO), ובפברואר 2026 נסגר הסדר תובענה ייצוגית של 24.5 מיליון דולר (Wikipedia). כספת גנובה לא פוקעת: התוקף יכול להמשיך לתקוף אותה כשה־GPUs יהיו מהירים פי עשרה.
איך לבדוק אם מנהל הסיסמאות שלכם עומד בגניבת שרת
יש חמש שאלות שאפשר לענות עליהן בקריאת התיעוד הציבורי של מנהל הסיסמאות שלכם, ואם לאחת מהן אין תשובה מפורסמת, זו כבר התשובה. ספק שתכנן כך שיעמוד בגניבת מסד הנתונים שלו עצמו מפרסם את המספרים האלה, כי הם הטיעון שלו.
- איזו KDF ובאילו פרמטרים, ומה הערך של החשבון שלי? לא ברירת המחדל של חשבונות חדשים: זו של החשבון שלכם, שיכולה להיות ישנה. חפשו את המספר הקונקרטי בהגדרות האבטחה.
- האם חשבונות ישנים הועברו כשהעלו את המינימום? זו השאלה ששקעה את LastPass. אם התשובה היא "למשתמשים חדשים יש 600,000", שאלו מה קרה לאלה של 2015.
- מה נשאר בגלוי בשרת? בקשו את רשימת השדות הלא מוצפנים. אם כתובות ה־URL או כותרות הרשומות אינן מוצפנות, גניבה חושפת את מפת השירותים שלכם גם אם הכספת עומדת.
- האם ה־zero-knowledge אמיתי או סיסמה? zero-knowledge אמיתי פירושו שההצפנה והפענוח מתרחשים במכשיר שלכם ושהמפתח הראשי לעולם לא נשלח לשרת, אפילו לא בצורה הפיכה. בדיקת ה־BSI של עשרה מנהלי סיסמאות מצאה ששלושה מהם שמרו את הסיסמאות באופן שהיצרן יכול היה, בתיאוריה או בתנאים מסוימים, לגשת אליהן (heise, דצמבר 2025).
- האם יש ביקורות חיצוניות מפורסמות ותגובה מתועדת לאירועים? האופן שבו מדווחים על פריצה הוא אינדיקטור טכני: מי שמסביר אילו מערכות נפלו, מתי ובאיזה היקף, כנראה גם סיים את שאר שיעורי הבית.
זה בדיוק החלל שVault, מנהל הסיסמאות וההערות המאובטחות של AIsToHire, משתלב בו. העיצוב שלו נועד לתרחיש של המאמר הזה: המפתח הראשי נגזר בדפדפן עם PBKDF2 ב־310,000 איטרציות ולעולם לא מגיע לשרת, כל רשומה מוצפנת בנפרד ב־AES-256-GCM — שמזהה גם כל שינוי ב־blob — והשרת שומר רק בלוקים בלתי קריאים. אם מישהו ייקח את מסד הנתונים, הוא ייקח רעש. ליומיום הוא מוסיף נעילה אוטומטית לפי חוסר פעילות הניתנת להגדרה, נעילה ידנית מיידית ומחיקת הלוח 30 שניות אחרי העתקת סיסמה, שזו הנקודה האחרת שבה פרטי גישה דולפים בלי שהייתה פריצת שרת כלשהי.
בקפדנות לגבי הטבלה שלמעלה: 310,000 האיטרציות האלה גבוהות מהמינימום הישן של 100,100 ש־LastPass נשאה, אבל נמוכות מ־600,000 ש־OWASP ממליץ היום ל־PBKDF2-SHA256. וזה בדיוק סוג הנתון שצריך להיות אפשר לבדוק ולהשוות בכל מנהל סיסמאות לפני שמפקידים בידיו את החיים הדיגיטליים. כפי שמראות הטבלאות במאמר הזה, עם ארבע או חמש מילים אקראיות במפתח הראשי, ההתקפה offline חדלה להיות ישימה בכל אחד מהתרחישים האלה: אורך המפתח שלכם נשאר המשתנה שמזיז הכי הרבה את המחט.
צ'קליסט: מפתח ראשי שעומד בהתקפה offline
מפתח ראשי עמיד אינו סיסמה "מסובכת": זו סיסמה ארוכה שנוצרה באקראי, כי תוקף offline לא מנחש, הוא מונה. שלוש מילים אקראיות אינן מספיקות מול חומרה מודרנית; ארבע או חמש כן.
- ארבע מילים אקראיות לפחות, חמש אם אתם מגינים על קריפטו או על גישות עבודה. שנבחרו בקובייה או במחולל, אף פעם לא "נחשבו" על ידכם.
- ייחודי בעולם. המפתח הראשי לא ממוחזר בשום מקום אחר, לעולם. אם הוא מופיע בכל דליפה אחרת, הוא כבר במילוני התקיפה.
- שום דבר אישי בפנים. לא שמות, לא תאריכים, לא קבוצות ולא שם מנהל הסיסמאות. הכללים של hashcat מייצרים את הווריאציות האלה אוטומטית.
- בלי החלפות "חכמות". החלפת ה־"a" ב־"@" מוסיפה פחות מביט אחד של אנטרופיה: זה בכל סטי הכללים כבר עשרים שנה.
- כתוב על נייר ושמור פיזית. במודל zero-knowledge אמיתי, אף אחד לא יכול לשחזר אותו בשבילכם. נייר במגירה נעולה הוא סיכון קטן בהרבה מאובדן הכספת כולה.
- שננו אותו בהקלדה, לא בהסתכלות. הקלידו אותו חמש פעמים ביום בשבוע הראשון; משפט של חמש מילים נשנן בימים.
- בדקו את האיטרציות באותו יום שבו אתם מחליפים את המפתח. אם מנהל הסיסמאות שלכם מאפשר לבחור, העלו למקסימום שהמכשיר האיטי ביותר שלכם סובל בלי להפריע.
- הפרידו את הגורמים השניים מהסיסמאות בחשבונות שבהם התחזות תעלה לכם בכסף או במקום העבודה.
שאלות נפוצות
אם הכספת שלי הייתה מוצפנת, צריך להחליף את כל הסיסמאות שלי?
לא את כולן ביום הראשון, ובטח לא בסדר אלפביתי. החליפו את המפתח הראשי מיד וסובבו את פרטי הגישה בעלי ההשפעה הגבוהה — אימייל, בנק, קריפטו, ענן, עבודה — בשעות הראשונות. השאר יכול להיעשות בקבוצות בשבועות הבאים, החל בכל חשבון שבו מיחזרתם סיסמה.
כמה זמן לוקח למישהו לפענח את הכספת הגנובה שלי?
זה תלוי רק בשני דברים: איטרציות הגזירה של מנהל הסיסמאות שלכם ואקראיות המפתח הראשי שלכם. עם ארבע מילים אקראיות ו־310,000 איטרציות, סדר הגודל הוא אלפי שנים עם GPU אחד; עם סיסמה "חזקה" שנגזרה ממשהו שלכם ו־KDF ישנה של 5,000 איטרציות, זה יכול להיות שעות. המספרים במאמר יוצאים מהגדלת benchmark ציבורי של hashcat על RTX 5090.
מה בדיוק פירוש "מנהל סיסמאות zero-knowledge"?
שמפתחות ההצפנה נוצרים ומשמשים במכשיר שלכם, ושהשרת לעולם לא מקבל את המפתח הראשי שלכם ולא שום דבר שבעזרתו אפשר לשחזר אותו. התוצאה הלא נוחה היא שאם תשכחו אותו, אף אחד לא יכול לשחזר אותו: זו ההוכחה שהמודל אמיתי. מחקר ה־BSI מדצמבר 2025 מראה שלא כל מי שמכריז על זה עומד בכך.
אם גנבו לי את מסד הנתונים, יש טעם להחליף את המפתח הראשי?
כן, אבל לא מהסיבה שאנשים חושבים. העותק הגנוב נשאר מוצפן במפתח הישן והחלפתו לא משנה אותו; מה שהשגתם הוא שאם התוקף יגיע לנחש את הישן, הוא לא יוכל להיכנס לחשבון שלכם או לראות דבר מאוחר יותר. לכן שלב 1 לעולם לא יכול להיות הצעד היחיד.
האם passkeys בטוחים יותר מסיסמאות אם מנהל הסיסמאות נפרץ?
בדרך כלל כן, כי אין סוד משותף לגנוב מהשירות והם עמידים לפישינג, אבל passkey מסונכרן חי במאגר שגם אותו אפשר לפרוץ: Unit 42 הדגימה נתיבים לשחזור מפתחות פרטיים מסונכרנים. היתרון המעשי הגדול שלו אחרי דליפה הוא שאפשר לשלול אותו: מוחקים את האישור בשירות והעותק הגנוב חסר ערך.
האם כדאי לנטוש את מנהלי הסיסמאות ולחזור לנייר?
לא. ה־BSI עצמו, אחרי שמצא כשלים בכמה מוצרים, הדגיש שאין סיבה להפסיק להשתמש במנהלי סיסמאות: הסיכון במיחזור סיסמאות בעשרות אתרים גבוה בהרבה. ההחלטה הנכונה אינה לוותר על הכלי, אלא לבחור כלי שמפרסם את הפרמטרים שלו ומבצע את ההצפנה במכשיר שלכם.
כמה איטרציות צריכות להיות למנהל הסיסמאות שלי ב־2026?
ל־PBKDF2-SHA256, המדריך התקף של OWASP דורש 600,000 איטרציות; ל־PBKDF2-SHA512, 220,000; וכאפשרות ראשונה הוא ממליץ על Argon2id עם m=19456 KiB, t=2 ו־p=1. Bitwarden משתמשת ב־600,000 כברירת מחדל ו־1Password ב־650,000. כל ערך מתחת ל־100,000 ב־2026 הוא סימן אזהרה.
סיכום: את הדליפה קובע המפתח הראשי שלכם, לא הכותרת
זה שתוקף לוקח מסד נתונים מוצפן אינו פסק דין, זה מועד אחרון. מה שקובע אם פרטי הגישה שלכם יגיעו לידיים זרות הם שני מספרים שאתם יכולים לשלוט בהם היום: אקראיות המפתח הראשי שלכם ואיטרציות הגזירה של מנהל הסיסמאות. המקרה של mSecure בנובמבר 2026 והזנב בן שבע השנים של המקרה של LastPass מספרים את אותו סיפור: ההצפנה החזיקה היכן שהמפתח הראשי היה טוב, ונכנעה היכן שהיה ניתן לניחוש וה־KDF לא עודכנה.
אם בסוף הביקורת בחמש השאלות מנהל הסיסמאות שלכם לא נותן תשובות, Vault של AIsToHire היא חלופה שנבנתה בדיוק על השקיפות הזו: מפתח ראשי שנגזר בדפדפן שלכם ולעולם לא מגיע לשרת, AES-256-GCM לכל רשומה, נעילה אוטומטית ומחיקת הלוח. אפשר לבדוק בפירוט איך עובדת ההצפנה מקצה לקצה של Vault ולראות אם היא מתאימה למה שהרגע למדתם לדרוש.
בדקו איך הכספת שלכם מוצפנת — ונסו את Vault בחינם
בדקו איך הכספת שלכם מוצפנת — ונסו את Vault בחינםלהמשך קריאה
כל המאמרים →
האם בטוח לשמור סיסמאות בדפדפן? מה באמת מגן עליהן ואיפה עדיף לשמור אותן

למה ביטוח הרכב שלך עלה ב-2026: פרמיה ממוצעת של 1,412 € ושיא כל הזמנים

להתווכח בוואטסאפ או לדבר פנים אל פנים: מה המדע אומר על קונפליקטים זוגיים בהודעות
